החלטה בתיק ע'"מ 1614/13

הרקע

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של  ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, על כך שבתחילת שנת 2013, במספר הזדמנויות, קיבל לידיו מאחיו השוהה בעזה כסף של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (להלן - גא"פ), והעביר אותו לשליחים שונים מטעם אחיו. שליחים אלה העבירו את הכסף לפעילי גא"פ ולמשפחותיהם.

בבית המשפט יהודה ביקשה התביעה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. כב' השופט סא"ל אליהו נמני, בהחלטה מנומקת היטב, קבע כי יש תשתית ראייתית להוכחת האישומים, שכן ישנם עדים לכך שהכסף שמסר העורר הועבר לפעילות של גא"פ. לפי הדין הדבר מקים חזקה שהעורר ידע כי הוא פועל עבור הגא"פ, והנטל על העורר לסתור חזקה זו. בחומר הראיות אין סתירה לחזקה זו, אלא אישורים לנכונותה. בנוסף קבע כב' השופט נמני, כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות מן הדין, והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

ההגנה הגישה ערר על החלטה זו.

טיעוני הצדדים

בדיון בערר טען הסנגור המלומד באריכות ובכישרון בניסיון לשכנע אותי כי יש הסברים עסקיים ותמימים להעברות הכספים מידיו של העורר לידיהם של האנשים שנפגשו עמו. לדבריו, העורר הוא בעל עסק גדול לגידול עופות ולמזון לחיות. מחזור עסקיו גדול מאד, ובעזה לבדה חייבים לו אנשים מאות אלפי ש"ח. בראשית השנה הוא נזקק לכסף בדחיפות, ואחיו, המתגורר בעזה - לאחר ששוחרר מן הכלא ב"עסקת שליט" -  העביר אליו 20,000 דולר באמצעות חשבון בנק. כעבור זמן קצר הגיע אל העורר אדם בשם עומר ואמר לו כי נשלח על ידי טארק לקבל את הכסף בחזרה. כיוון שהעורר חשד שאותו עומר קשור לגא"פ, הוא סירב למסור לו כסף, ושילח אותו לדרכו. הוא התקשר עם אחיו טארק ואמר לו שלא יסבכו בפעילות גא"פ. לאחר מכן הגיעו אל העורר אנשים אחרים והוא העביר לידיהם כספים עבור אחיו. הוא לא חשד שהם פעילי גא"פ ולא ידע מה יעשו בכסף. מבחינתו, הוא החזיר חוב לאחיו, והעביר אליו גם את חלקו בירושה שנותרה ברשותו של העורר.

לטענת הסנגור המלומד, אין בראיות הוכחה חד משמעית לכך שהעורר ידע או אפילו חשד שהכספים מיועדים לגא"פ, ואין על העורר חובה לבדוק לאן הולך כל סכום כסף שהוא משלם. המשטרה לא בדקה את טענתו של העורר, כי הוא חייב כסף לחברה ישראלית, שאת פרטיה מסר באמרותיו. לכן, אין לתביעה ראיות לכאורה שיספיקו לשם הרשעה בעבירה של ביצוע שירות עבור הגא"פ. בכוונתו של העורר לנהל את משפטו כדי להוכיח את חפותו ולהימנע מהרשעה. אם ייעצר העורר עד תום ההליכים, הדבר יקשה מאד על ניהול המשפט ביסודיות הדרושה, שכן יהיה חשש שהמשפט יתארך יותר מן העונש הצפוי במקרה של הרשעה.

עוד הוסיף הסנגור, כי גם אם ייקבע שיש בסיס לאישום, אין עילת מעצר. העורר כבן 50 שנה ובעל עבר נקי, הוא סוחר ידוע ומכובד, לא נשקף ממנו סיכון ממשי ואין חשש אמיתי שמא לא יתייצב למשפטו. הסנגור הביא בפניי מספר תקדימים, שבהם שוחררו ממעצר נאשמים בעבירות של פעילות או ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת.

התובע המלומד ביקש לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. לטענתו, הראיות שבתיק שוללות את הגיונה של טענת ההגנה, כאילו הכסף שמסר העורר היה החזר חוב או חלק ממחזור עסקים לגיטימי. העובדות מלמדות כי העורר עצם עיניו מלראות שהכסף מיועד לגא"פ, ואין להתיר לו ליהנות מכך. זאת ועוד, כיוון שיש מספר עדויות על כך שהכספים הועברו לפעילות גא"פ, הנטל על ההגנה להוכיח כי העורר לא ידע זאת, והיא לא עמדה בנטל בשלב זה של ההליך. יש ראיות לכאורה להוכחת האישום, ולפי הלכה מושרשת וברורה, קמה עילת מעצר של מסוכנות ובשל חשש להימלטות מאימת הדין.

דיון והכרעה

קראתי את חומר הראיות בהתאם לרוח טיעוניו של הסנגור, בניסיון להבין את מעשי העורר כפעולות עסקיות או משפחתיות לגיטימיות. אך הראיות אינן מאפשרות זאת. בניגוד לטענת הסנגור, הראיות מכוונות באופן ברור לגרסת התביעה.

בכל אמרה של העורר, למעט אמרות ההכחשה הגורפות מראשית חקירתו, יש התבטאויות ברורות על כך שהעורר לפחות חשד שהכסף שהוא מוסר מיועד לפעילות גא"פ

"חשדתי בעניין זה שיש בו בעיות הקשורות בגא"פ", "אני יודע שהוא גא"פ", "אישית אני חשדתי בעניין הזה שיש לו קשר לגא"פ", "ובגלל זה חשדתי כי ל-5000 שקל קשר עם הג'יהאד האסלאמי...", "ורק חשדתי ב- 20,000 דולר האחרונים כי מקורם הוא ממנו אישית או מהגא"פ...סכום זה נתתי לאחמד מאזן בוסטה לאחר שחשדתי".

בזכ"דים מחקירת השב"כ נכתב:

"השיב כי העביר לאחמד מאזן בוסטה כשניים שלושה שיקים בתמורה לפעילות של עמר בהדפסת חומרי תעמולה לגא"פ", "מעריך כי המדובר בכספי גא"פ", "הנדון מציין כי אחמד בוסטה...אמר לו כי מדבור בכסף לשמן. הנדון התפלא ושאל מה פתאום יש שמן בחברון. אחמד השיב לו כי לא מדובר בשמן אולם אם מישהו ישאל אותו עליו לומר כך".

גם הנסיבות האופפות את העברות הכספים שוללות את תמימותן: כסף שנמסר לעורר ישירות באמצעות חשבון בנק הוחזר באמצעות שליחים, ולא ישירות לאחיו; שליחים הגיעו אל העורר לכאורה בשם אחיו, אך ללא תיאום מוקדם עם האח; העורר מסר כסף לידי אנשים שאינם מוכרים לו, ללא הצדקה עסקית מוכחת; סכומי הכסף שנמסרו אינם תואמים את סכומי החובות שעליהם דיבר העורר. נוספת לכך העובדה - המוכחת בדבריהם של מספר עדי תביעה - כי מקבלי הכסף היו פעילי גא"פ, הם קיבלו כסף מן העורר ללא קשר לחוב קודם, והעבירו אותו לפעילי גא"פ.

בהתאם לתקנה 85 (1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945, כאשר אדם ביצע בפועל מעשה המהווה שירות להתאחדות בלתי מותרת, הדבר הוא בבחינת עבירה אלא אם כן יוכיח הנאשם כי האמין בתום לב שהשירות לא היה עבור התאחדות בלתי מותרת.  (לדיון ברכיב הנפשי הייחודי של עבירה זו ראה עד"י 38/01 אברהים זהראן) מכאן, כאשר הראיות שבתיק מכוונות לכך שהנאשם חשד שהכסף שהוא מוסר יגיע לידי אנשי הגא"פ, ואין ראיה לכך שהאמין בתום לב שהכסף לא מיועד לארגון זה, הרי עבר עבירה.

התנהלותו של העורר והאנשים שעמם היה בקשר תואמת דרכי פעולה מוכרות של "הלבנת" כספי טרור ושל מימון טרור בדרכים עקיפות, על ידי קיזוז חיובים הדדי, ביצוע פעולות שנחזות כחלק מעסק לגיטימי, ושימוש בשליחים תמימים לכאורה. התנהלות זו הופכת את החזקה שבדין לכבדת משקל עוד יותר.

לאור זאת, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של ביצוע שירות להתאחדות בלתי מותרת.